השאלה האם דמנציה היא עניין גנטי מטרידה אנשים רבים אשר במשפחתם ישנם חולים דמנטיים, וזהו הנושא שנתעסק בו הפעם – ההיבטים התורשתיים של אלצהיימר ומחלות דמנטיות אחרות. זוהי סוגיה אשר מטרידה אנשים רבים וצריך לעשות סדר בדברים.
אנו מזכירים הרבה את הדמנציה באותה הנשימה עם מחלת האלצהיימר שהיא אחת מהמחלות המביאות לדמנציה, אך למעשה ישנו מספר גדול של מחלות ובעיות רפואיות אשר מביאות להתדרדרות פרוגרסיבית בתפקיד. ההתדרדרות הכוללת פגיעה בזיכרון ובאינטלקט, פגעיה ברציונאליות, בכישורים החברתיים ובתגובות הרגשיות הרגילות.
אלצהיימר היא אכן הגורם השכח ביותר לדמנציה ובין 50% ל – 70% ממקרי הדמנציה הם תוצאה של מחלת האלצהיימר. מחלת האלצהיימר עולה בשכיחותה בקרב אנשים מבוגרים, ללא תלות בהיסטוריה המשפחתית. על פי הסטטיסטיקה בקרב נשים בטווח הגילאים 65-69, אחת משמונים סובלת מדמנציה. בקרב גברים באותו טווח גילאים הבעיה שכיחה יותר ואחד משישים סובל מדמנציה. מעל גיל 85 שכיחות המחלה היא בקרב אחד מ 4 בקרב שני המינים. אז האם אלצהיימר ושאר המחלות הדמנטיות הן מחלות תורשתיות?
להבין את הגנטיקה
בואו נתחיל בהבנת הגנטיקה על קצה המזלג. החומר הגנטי אותו אנו מקבלים בתורשה מהורינו בנוי במבנה של כרומוזומים. לכל אדם ישנו קוד גנטי המורכב מ 22 כרומוזומים ותוספת של 2 כרומוזומי X לנשים וכרומוזומי X ו – Y לגברים. בתוך הכרומוזומים נמצא סליל הגנים שלנו הכוללים את כל המידע הגנטי לגבי אדם. זוהי ממש התכנית ההנדסית של גוף האדם, והגנים הם הוראות הבנייה של כל פרט וכל מאפיין בגופינו – למשל צבע העיניים, הגובה או הנטייה שלנו לחלות במחלות מסוימות. את הגנים שלנו אנו מקבלים בתורשה מהורינו, אך מתרחשות גם מוטציות, לעתים מועילות ולעתים מזיקות.
בהקשר של גנים ומחלות, אנו יודעים שישנם גנים מסוימים אשר גורמים למחלות, כלומר מי שנושא את הגן יחלה במחלה. לדוגמה תסמונת דאון היא מחלה גנטית, כל מי שנושא את בעיית הגנים שגורמת למחלה ייולד עם התסמונת. לעומת זאת גנים אחרים נחשבים לגורמי סיכון, כלומר אין משמעותם שהאדם הנושא את הגנים יחלה בוודאות; אצל מי שנושא את הגנים קיימות סבירות שהיא מעט יותר גבוהה לחלות ביחס לממוצע האוכלוסייה. סכרת, לחץ דם גבוה וגם אלצהיימר הם ברשימת המחלות הללו, כלומר מחלות בהן ישנם גנים גורמי סיכון. אבל זהו הזמן לציין נקודה חשובה – אם יש לכם קרוב משפחה עם אלצהיימר, אין זה בהכרח אומר שאתם נושאים את הגן אשר נחשב לגורם הסיכון.
הגנים של מחלת האלצהיימר
ישנם גנים רבים אשר נחשבים לגורמי סיכון לאלצהיימר, למעשה מדובר בכעשרים גנים,
אך עיקר תשומת הלב היא לגן Apoliprotein – E, הנמצא בכרומוזום 19. גן זה מופיע בשלוש צורות שונות המסומנות כסוג 2,3,4. אצל כל אדם ישנם שני גנים אשר יכולים להיות שילוב של שני סוגים שונים או שני סוגי זהים (כל אפשרויות הצירוף אפשרויות). למשל אדם עם שילוב שונה 2:3, או אדם עם שילוב זהה 2:2 וכו’.
על פי המחקרים, הגן Apoliprotein – E מסוג 4 נחשב לגורם הסיכון המרכזי, בעיקר כאשר הוא מופיע בשילוב של שני גנים זהים 4:4. מי שנושא את הגן נמצא בסיכון גבוה יותר בהשוואה לממוצע, אך יחד עם זאת חשוב להזכיר שבקרב חצי מהאנשים בגיל 85 ובעלי השילוב 4:4, הם ללא תסמיני אלצהיימר.
ומצד שני, אנשים בעלי השילוב 2:2 מגלים עמידות גבוהה יותר לאלצהיימר, ובמידה והמחלה מופיעה, זה בגילים מאוחרים מאוד. הסיבות לכך מעוררות שאלות מדעיות רבות, אך התשובה עדיין לא נמצאה.
נוכחותם של הגנים הנחשבים כגורמי סיכון אינה אומרת שאלו הנושאים אותם בהכרח יחלו באלצהיימר, אך גם היעדרותם אינה מבטיחה להם חסינות בפני המחלה. גנים גורמי סיכון משפיעים על תהליכים שונים בגוף, כמו למשל תגובות חיסוניות או פינוי תוצרי לוואי מזיקים מכלי הדם במוח, ולכן הימצאותם של הגנים אינה מביאה בהכרח למחלה. אך שילוב הגנים עם גורמים סביבתיים והרגלי חיים שונים יכול להביא להתפרצות המחלה.
דמנציה גנטית
ישנה צורה נדירה של אלצהיימר אשר נחשבת למחלה תורשתית. מחלת האלצהיימר המשפחתית (familial Alzheimer disease) היא הגורם לפחות מ 5% ממקרי האלצהיימר. אם אחד ההורים נושא את המוטציה אשר גורמת למחלה, לכל ילד ישנו סיכוי של 50% לשאת את הגן. נוכחות הגן תגרום להופעת המחלה, בדרך כלל בסביבות גיל 40, 50, כלומר גיל צעיר יחסית לשאר מקרי האלצהיימר. ישנם 3 גנים אשר בהם עשויה להתרחש המוטציה אשר גורמת למחלה. הגנים הללו נמצאים בכרומוזומים 1, 14, ו – 21.
האם ניתן לזהות את הגנים הללו בבדיקות גנטיות? כן, בדיקות גנטיות יכולות לזהות את הגנים של מחלת האלצהיימר המשפחתית ולענות על השאלה האם הם עברו בירושה לילדים, אך הבדיקות הגנטיות אינן יכולות לנבא את הגיל להתפרצות המחלה.
במידה וישנם מקרי אלצהיימר במשפחה, חשוב לבדוק שאין מדובר במחלת האלצהיימר המשפחתית (FAD). כל אדם יכול לערוך את הבדיקה הגנטית באופן וולונטרי על מנת לבדוק האם הוא נשא של הגן. יתכן כי בעתיד יפותחו תרופות אשר יסייעו במניעת המחלה, ובהינתן תרופות שכאלו, בדיקות אלו יתפסו מקום יותר מרכזי.
מחלות תורשתיות נוספות
מחלת האלצהיימר המשפחתית היא אינה הגורם התורשתי היחידי הגורם לדמנציה. ישנן גם מחלות תורשתיות נוספות אשר יכולות לגרום לדמנציה. החדשות הטובות הן שגם הן נדירות, כמו למשל מחלת הנטינגטון ומחלת דמנציה פרונטו טמפורלית (FTD) אשר מתבטאת קודם כל בשינויי התנהגות, ואחריהם הפגיעה בזיכרון. מחלת הנטינגטון היא נדירה למדי ובעולם המערבי ישנם כ 5 עד 8 מקרים לאוכלוסייה של מאה אלף. באופן דומה גם הדמנציה הפרונטו טמפורלית היא נדירה מאוד.
כל מי שחושש ממחלה דמנטית תורשתית, בעיקר אם יש במשפחתו רקע לזה, יכול לפנות לייעוץ רפואי ולערוך את הבדיקה הגנטית הדרושה.
