מחלת האלצהיימר, כמו גם מחלות דמנטיות אחרות גורמות לשינוי התנהגות אשר יכולים להתבטא בצורות שונות, מחרדה ודיכאון ועד להתנהגויות תוקפניות. ההתמודדות עם שינוי ההתנהגות קשה לא רק לחולים, אלא גם למשפחות ולמטפלים; אלו נדרשים להתמודד עם תופעות רבות אשר גורמות להם ללחצים נפשיים. בפרקים הבאים נעסוק בכל הסוגים השונים של שינויי ההתנהגות, מה גורם להן וכיצד להתמודד איתן.
פרק שלישי – התנהגות חרדתית
במסגרת שינויי ההתנהגות השכיחים בקרב חולים דמנטיים, אנו עשויים לגלות סימנים של דאגה וחרדה, אך החוקרים אינן מסוגלים לבטא את מקור הדאגה. החרדה והדאגה עשויים להתבטא בצורה של אי שקט, התנועעות בעצבנות והמטופל עשויי להיצמד אליכם המטפלים כאשר אתם רוצים לצאת מהחדר או מהבית. במקרים מסוימים זה עלול להתבטא ב“הצללה“ – כאשר החולה עוקב אחריכם כמו צל, דבר היוצר מתח נפשי אצל המטפל אשר אינו יכול למצוא רגע אחד של פרטיות.
מה גורם להתנהגות זו ?
כל חולה דמנציה הוא מקרה בפני עצמו המתמודד עם נסיבות שונות ומגיב אליהן בצורה אחרת. המקור לשינויי ההתנהגות יכול להיות תוצאה של שינויים בפעילות המוחית ואלו הם תוצאה ישירה של המחלה, אך גם תגובות לגורמים סביבתיים הם אלו אשר גורמים לחרדה ודאגה. לעתים גם משימה מורכבת מידי יכולה לעורר את ההתנהגויות הללו.
חשוב שנבין את הסיבות; תמיד כאשר ישנם שינויי התנהגות חשוב שנבין את הגורמים אשר מעוררים אותה. כאשר המטפלים ובני המשפחה יכולים לזהות את הגורמים המעוררים את שינויי התנהגות, הם בעצם יכולים להימנע משינויי ההתנהגות ולנהל את הטיפול בשליטה טובה יותר לרווחת כולם.
שינויים במוח – השינויים אשר מחלת האלצהיימר, או מחלות דמנטיות אחרות, גורמים למוח הם גורם ישיר לתופעות חרדה ודאגה.
תחושת אבדן ומתח – ככל שהמחלה מתקדמת והחולה מתחיל להבין פחות את המתרחש ואת הסביבה, כך הוא מפתח יותר חרדה. העבר עדין ברור יותר עבור החולה וישנו ניסיון להיאחזות בעבר; המטופלים עשויים לחפש את המקומות והאנשים המוכרים להם מהעבר ולהרגיש אבודים.
תחושת כישלון – חוסר היכולת להתמודד עם משימות היום יום גורם לחולה לחץ ותחושה של כישלון
תגובה לחרדה של אחרים – ישנם מקרים שהחרדה נובעת מתוך תחושות אשר הם סופגים מהאנשים בסביבתם. בתור מטפלים אתם עשויים להיות לפעמים מודאגים מסיבות הקשורות למטופל או דברים אחרים לגמרי. תחושות אלו נקלטות אצל החולה וגורמות לו לחרדה ועצבנות. גם כאשר מטופלים אינם מסוגלים להבין, יש להם את המודעות אשר יכולה להוביל לחרדה וסטרס כאשר הם קולטים שמשהו אינו כשורה.
מה אפשר לנסות לעשות ?
תמיד נרצה למנוע מהחולה חרדה ודאגה, אלו הם הדברים שנוכל לעשות על מנת להפחית תחושות אלו :
- התייעצו עם הרופא המטפל, הוא יכול לזהות סימני מחלה וכאב, או להיות מודע להשפעות תרופתיות אשר יכולות לגרום לתופעות אלו. רופא העוסק בתחום הטיפול בחולים דמנטיים הוא בעל ניסיון ויכול להעניק עצות טובות.
- חרדה יכולה להיות אחד התסמינים של דיכאון. אם ישנו חשש לדיכאון התייעצו עם הרופא. חשוב לבדוק את הסיבות לדיכאון ולהעניק את הטיפול הנכון.
- נסו להפחית את הדרישות שאתם מעמיסים על החולה, אבל יחד עם זאת לאפשר לו לתרום בבית ולהרגיש בעל ערך עצמי.
- הקפידו על שגרה קבועה ורגועה.
- בכל פעילות הקדישו זמן על מנת להסביר לחולה מה מתרחש. עשו זאת בסבלנות, עדינות ופשטות; כלומר ללא הסברים מורכבים.
- הימנעו מלהתעמת עם החולה, הסחת הדעת היא האסטרטגיה הטובה ביותר.
- וודאו שהחולה מרגיש בנוח מבחינה פיזית ואין דבר אשר מציק לו.
- וודאו שיש לו מספיק פעילויות בעלות משמעות והוא לא משתעמם.
התמודדות עם הצללה
הצללה היא אחת התופעות אשר יוצרות קושי וסטרס אצל המטפל ויש לתת לה את תשומת הלב הראויה. מתסמיני ההצללה המובהקים ביותר הוא כאשר החולה עוקב אחריכם כמו צל, דבר היוצר מתח נפשי אצל המטפל אשר אינו יכול למצוא רגע אחד של פרטיות. יש להבטיח כי המטפל יכול ליהנות מהפסקות ופרטיות כאשר הוא צריך. ניתן לעשות זאת בקלות באמצעות חלוקת הנטל הטיפולי עם אדם אחר. כמו כן יש להרגיל את חולה הדמנציה שלא תמיד המטפל נמצא לידו, לפעמים יש מישהו אחר אשר מטפל בו. אל תשכחו שבתור מטפלים אתם צריכים לפעמים להיות קצת לבד, בין אם זו שהיה לבד בחדר או הליכה בשכונה. התמודדות עם שינויי התנהגות היא קשה גם עבור המטפלים והמשפחה ויש להבין שאין זה בשליטתו של החולה ולא לכעוס.
