חולים סיעודיים, הנזקקים לעזרתו הצמודה של מטפל זר, ניתן למצוא בכל אזורי הארץ. באופן טבעי העובדים הזרים העדיפו את אזור המרכז וכך נוצר מצב שבו באזורי הפריפריה קיים מחסור בעובדי סיעוד זרים. הממשלה ניסתה לפתור את הבעיה באמצעות חלוקה לאזורים ומתן אפשרות עבודה לפי אזורים בתקווה שכך תיפתר הבעיה, אך בפועל הבעיה עדיין קיימת.
על פי ההגבלות הגאוגרפיות שהוטלו נקבעו 3 מחוזות לצורך קבלת היתרי העבודה:
מחוז תל אביב – עובד זר שקיבל היתר לעבוד במחוז תל אביב רשאי לעבוד בכל אזורי הארץ.
מחוז המרכז – עובד זר שקיבל היתר לעבוד במחוז המרכז רשאי לעבוד בכל אזורי הארץ מלבד מחוז תל אביב.
אזור הפריפריה – עובד סיעודי זר אשר קיבל היתר לעבודה באזור הפריפריה רשאי לעבוד אך ורק באזורים שהוגדרו כפריפריה בצפון הארץ ובדרומה, ואינו רשאי לעבוד במחוז תל אביב או המרכז.
תקנות אלו נועדו לתת מענה להעדפה הטבעית שיש למטפלים הזרים כלפי אזור המרכז. באזור המרכז ישנה קהילה גדולה של עובדים זרים ועבור העובדים הסיעודיים הזרים הנמצאים הרחק ממשפחותיהם, החיים בתל אביב יותר אטרקטיביים. מדיניות זו נקבע ביולי 2014 מתוך כוונה לשנות את תמונת המצב, אך מה שהסתמן כפתרון הגיוני בתחילה התגלה כבעייתי.
מטפלים זרים, בעלי היתר עבודה לפריפריה, שמצאו את עצמם בלי עבודה בגלל פטירת המטפל או ששוחררו על ידי המשפחה, מצאו את עצמם ללא עבודה אך תחת המגבלה של להישאר בפריפריה. מצד שני בתל אביב נוצר מחסור במטפלים זרים בעלי אישור עבודה למחוז תל אביב. באופן טבעי המטפלים הזרים שלא יכלו להמשיך לשהות בארץ באופן חוקי ללא מעסיק, והתקשו למצוא מעסיק בפריפריה, החלו לנדוד לעבר תל אביב ולעבוד בצורה בלתי חוקית. במקרים רבים בתנאים המזכירים עבדות, מכיוון שרבים מצאו את עצמם ”כלואים“ בבית מתוך חשש לצאת ולהיתפס על ידי רשויות ההגירה.
נושא המטפלים הזרים תמיד נמצא בכותרות והממשלה היא זו שמחליטה על מתן ההיתרים לכניסתם של עובדים זרים. לצערנו הרב בשורה התחתונה תמיד קיים בארץ מחסור בעובדי סיעוד, גם עכשיו כאשר האבטלה גואה. הישראלים אינם מעוניינים בעבודה זו, גם בשל תדמיתה וגם בשל השכר הנמוך ובפועל משפחות רבות מוצאות את עצמן ללא מענה לחולה הסיעודי. ישנן משפחות אשר בחרו לעבור על החוק ולהעסיק עובדים זרים בצורה לא חוקית, אך ברור שזהו אינו הפתרון המתקבל על הדעת.
למפת הארץ מחולקת לפי אזורים
לרשימת ערים לפי אזורי רשיון
