אמת, מחלת האלצהיימר היא מחלה פרוגרסיבית וחשוכת מרפא. ישנם מחקרים רבים אשר מנסים להתחקות אחר פתרונות ואולי אפילו חיסון למחלה זו. אך נכון לעכשיו הטיפול באלצהיימר מתבסס על זיהוי מוקדם ונקיטת אמצעים להאטת קצב ההתפשטות של המחלה, כמו גם שיפור איכות החיים של החולה. לצורך כך הרופאים עושים שימוש בתרופות שונות, אך הטיפול התרופתי אינו תכלית הכול. ישנם גם דברים שאנו יכולים לעשות, בשיתוף עם המטופל כמובן, על מנת לסייע בהאטת קצב ההידרדרות של החלה.
חשיבות המשפחה מתחילה לא רק בטיפול, אלא גם בזיהוי המוקדם. ככל שנזהה את תסמיני האלצהיימר מוקדם יותר, כך נוכל להשיג תוצאות טובות יותר. התחלת הטיפול התרופתי בשלבים המוקדמים תשיג תוצאות טובות יותר. לכן על בני המשפחה להיות ערניים לכל שינוי קוגניטיבי או תפקודי אשר יכול להיות נורת אזהרה. אם הבחנתם במקרים בהם הקשיש שוכח דברים, מאבד עניין בפעילויות מסוימות או כל שינוי חריג בהתנהגותו, חשוב שתיוועצו עם רופא. הזיהוי המוקדם יאפשר להתחיל לטפל במחלה לפני שהיא מחמירה וכך החולה ייהנה מאריכות חיים לזמן ממושך יותר.
בסופו של דבר עדיין לא ניתן לעצור את מחלת האלצהיימר ולמשפחה יש חשיבות גדולה בכל שלבי הטיפול. לחשיבות המשפחה ישנם כמה היבטים. ראשית המשפחה עונה על הצרכים הפרקטיים. כאשר הקשיש מתחיל להתבלבל ולשכוח דברים, על המשפחה לסייע לו. אלו יכולות להיות פעולות פשוטות מאוד כמו להזכיר לו לקחת תרופות, לבצע פעולות מסוימות וגם לעשות את כל המאמצים על מנת שישמור על שגרה. השכחה והבלבול יכולים להיות בעיה אשר תפגע בעצמאות שלו, לכן חשוב לסייע לו להמשיך לקיים שגרה הכוללת השתתפות במפגשים חברתיים. אם צריך יש גם ללוות אותו ולהסיע אותו ולעודד אותו בכל דרך אפשרית להיות פעיל.
חשיבות החברה והמשפחה
המשפחה המטפלת היא לא רק לצורך העניינים ה“טכניים“, כמו להזכיר לקשיש לנעול את הדלת או לקחת תרופות. המשפחה עונה גם על הצרכים החברתיים של הקשיש. כל אדם נזקק לחברה, ובגיל מבוגר (בעיקר כאשר סובלים מאלצהיימר) זה הופך להיות קשה יותר ויותר.
כאשר חסרה לקשיש חברה הוא סובל מבדידות דבר שפוגע במצבו הבריאותי וגורם בעצמו בלי קשר למחלה למצוקה נפשית. המשפחה מספקת לו את הסביבה הבטוחה והמוכרת ואת החברה שהוא צריך.
חשוב לדעת שעם התקדמות המחלה, האדם היקר והמוכר לכם משתנה. הוא עשוי להיות רגזן וכועס, לחזור על אותן השאלות ואף לא לזהות את בני המשפחה. ההתמודדות עם מחלת האלצהיימר היא קשה, גם לחולה וגם לסביבתו. עליכם להיות מוכנים לכך ולקבל בהבנה את כל השינויים. לא לכעוס ותמיד לתמוך, תמיד לעטוף את הקשיש באהבה. ההתמודדות עם מצבים אלו היא מאתגרת מאוד; לצורך ההתמודדות תוכלו להיעזר בייעוץ, סדנאות ואף קבוצות תמיכה למשפחות של חולי אלצהיימר.
לסיכום, המשפחה יכולה לסייע גם בזיהוי מוקדם, גם בשמירת השגרה וגם ביצירת הסביבה החמה והאוהבת אשר תימנע מהקשיש לשקוע לדיכאון ולחלות עוד יותר. במסגרת הפעילויות עם המשפחה ניתן גם להפעיל את הקשיש על מנת לסייע לו לשמור על מיומנויות מוטוריות עדינות ותפקוד קוגניטיבי; למשל עזרה בפעולות פשוטות בבית, כמו קיפול כביסה יכולה לשמור עליו פעיל וגם לתרום לערך העצמי של הקשיש. ולצורך אימון היכולות הקוגניטיביות המשפחה יכולה לשחק משחקים שונים המאמנים את הזיכרון והיכולות הקוגניטיביות.
