התמודדות עם מותו של חולה דמנציה

דמנציה היא מחלה סופנית ובסופו של דבר יגיע הרגע שבו החולה נפטר. ישנם אנשים המרגישים כי הם חוו כל כך הרבה צער וכאב במהלך המחלה, עד שאינם מרגישים חוויה רגשית חזקה ברגע הפטירה. אך ההתמודדות עם הרגשות צפויה להגיע בשלב מאוחר יותר, ולפעמים בצורה בלתי צפויה

מה גורם להתנהגות נסערת? ישנם גורמים שונים לשינויי ההתנהגות, ואצל כל חולה יכולות להיות סיבות אחרות אשר מעוררות את ההתנהגות. בגדול ניתן לסווג אותן לסיבות הקשורות לשינויים אשר מתרחשים במוח ולסיבות הקשורות לגורמים סביבתיים ונסיבתיים.

במסגרת שינויי ההתנהגות השכיחים בקרב חולים דמנטיים, אנו עשויים לגלות סימנים של דאגה וחרדה, אך החוקרים אינן מסוגלים לבטא את מקור הדאגה. החרדה והדאגה עשויים להתבטא בצורה של אי שקט, התנועעות בעצבנות והמטופל עשויי להיצמד אליכם המטפלים כאשר אתם רוצים לצאת מהחדר או מהבית.

הסביבה היא בעלת השפעה גדולה על חולה הדמנציה והטיפול בו, ולכן חשוב להעניק את תשומת הלב הראויה לצורך יצירת סביבה טיפולית ידידותית עבור החולה. במאמר זה נדבר על העקרונות החשובים והשינויים הפשוטים שעלינו לעשות, בין אם זה בבית בין אם זה בסביבה אחרת בה ניתן הטיפול.

דיכאון הוא תופעה שכיחה בקרב חולי הדמנציה. על פי המחקרים כעשרים עד שלושים אחוז מחולי הדמנציה עשויים לפתח תסמיני דיכאון. התופעה גם שכיחה יותר בקרב האנשים אשר מתגוררים במוסדות טיפוליים. חשוב להדגיש שדיכאון אינו במסגרת התופעות הטבעיות של הזקנה ואין להקל ראש בתופעה זו.

הסימפטומים של מחלת האלצהיימר יוצרים בעיה קשה בכל הנוגע לזהירות בדרכים. כולנו יודעים כמה חשוב להיות זהירים כאשר אנו מתנהלים בדרכים, בין אם זה בנהיגה ובין אם זה בתור הולכי רגל. המשמעות של זהירות בדרכים היא להיות ערניים ולהפעיל שיקול דעת, כמו גם לקבל החלטות מהירות. כל אלו הופכים להיות בעייתיים מאוד כאשר מדובר בחולי אלצהיימר.

אחת הבעיות שאיתה אתם עשויים להתמודד היא תופעת השוטטות. זוהי תופעה שכיחה, אך גם מסוכנת מאוד. באופן טבעי הבעיה גורמת לדאגה רבה בקרב המשפחה. כאשר זה קורה, הזיכרון המתדרדר והפגיעה ביכולת התקשורת אינה מאפשרת למטופל לזכור ולהסביר את הסיבה לשוטטות.

בשל חומרת המחלה עשויים חולי אלצהיימר להתקשות לתקשר עם המשפחה והמטפלים על מנת להסביר לנו על מצוקתם. עלינו להיות ערניים לכך.