פרק רביעי בסדרת- "טיפול אישי לחולי אלצהיימר"
אכילה היא לא רק צורך קיומי, אלא מדובר בחוויה חברתית חשובה. ארוחות משותפות הן זמן לבלות עם המשפחה והחברים. אך כאשר מדובר בחולים דמנטיים הארוחה עלולה להפוך לאירוע מלחיץ. הפגיעה התפקודית, הפגיעה בזיכרון והפגיעה בשיקול הדעת יכולים להיות מקור לקשיים רבים הקשורים לאכילה ולתזונה וחשוב לדעת כיצד להתמודד עם התופעות השונות.
אבדן התיאבון
ישנם גורמים שונים אשר יכולים לגרום לאבדן התיאבון – לשכוח כיצד לאכול ולבלוע, בעיות בשיניים התותבות, מחסור בפעילות גופנית ואפילו המבוכה הקשורה לקשיים באכילה יכולה לגרום לאבדן התיאבון.
כיצד נוכל לעזור?
- כמו תמיד חשוב להתחיל באבחון רפואי מקיף על מנת לשלול את האפשרות כי אבדן התיאבון הוא תוצאה של מחלה או דיכאון.
- הקפידו על שגרה של ארוחות בשעות קבועות, התאימו אותה לשעות שבהן המטופל חווה רעב.
- עודדו פעילות גופנית.
- הקפידו על תזונה מאוזנת אשר מונעת בעיות עצירות.
- לגימה של מיץ לפני הארוחה, ואפילו יין במידה והמצב הרפואי מאפשר זאת, יכולים להגביר את התיאבון.
- הציעו למטופלים גלידה או מילקשייק.
- השתדלו להציע להם אוכל מוכר שהם אוהבים. מאכלים חדשים ולא מוכרים לא יעניינו אותם.
- כאשר הארוחה מורכבת ממספר מזונות, עודדו את המטופל לאכול סוג אחד ולסיים לפני שהוא עובר לסוג השני. ריבוי טעמים ומרקמים והשינויים יכולים לגרום לבלבול.
- הקפידו על אווירה נעימה ורגועה בעת הארוחה. תנו להם את הזמן הדרוש ואת העזרה הדרושה, זה עשוי לדרוש שעה שלמה.
- היו ערניים לירידה במשקל. במידה ואתם רואים ירידה משמעותית במשקל התייעצו עם הרופא.
- התייעצו עם רופא לגבי צורך בוויטמינים ותוספי תזונה.
אכילת יתר ותאבון מוגבר
במידה ואתם מזהים תיאבון מוגבר תוכלו להגדיל את מספר הארוחות ל 5-6 ארוחות קטנות יותר במהלך היום. תוכלו גם להשאיר אוכל קל נגיש על השולחן, השתדלו שיהיו אלו דברים בעלי ערך קלורי כמו תפוחי עץ וגזרים. באותה המידה יתכן שישנו אוכל שתרצו להרחיק מהם. נסו לשלב יותר פעילויות ואינטראקציות חברתיות, זה עשוי להפחית את האכילה.
השתוקקות למתוקים
אם המטופל מגלה תשוקת יתר למתוקים זו יכולה להיות תוצאה של התרופות. ישנן תרופות נוגדות דיכאון אשר עלולות לגרום להשתוקקות למתוק. תוכלו לנסות להתמודד זאת עם שייקים, גוגל מוגל או גלידה דלת קלוריות.
בעיות בפה, בלעיסה ובבליעה
יכולות להיות בעיות שונות בפה אשר מפריעות לאכילה. למשל חולים רבים סובלים מפה יבש או חוסר נוחות כתוצאה ממחלות חניכיים או תותבות לא מתאימות. לכן חשוב להיבדק אצל רופא השיניים על מנת לראות שאין בעיות מסוג זה. אם המטופל מתקשה ללעוס ניתן לסייע לו באמצעות לחץ קל על השפתיים או מתחת לסנטר; לפעמים מספיק להזכיר להם ללעוס או להדגים להם כיצד לעשות זאת. כמובן שחשוב לוודא שמדובר באוכל לח וקל ללעיסה. כאשר הם מתקשים בבליעה יש להזכיר להם לבלוע לאחר כל ביס; תוכלו לגעת בגרון קלות וגם לבדוק שלא נשאר אוכל בפה לפני הביס הבא. כמובן שחשוב להקפיד על אוכל קל לבליעה. אם נראה שיש בעיות חנק יש להתייעץ עם הרופא.
בעיות בשולחן
במהלך הארוחה אתם יכולים להיתקל בתופעות שונות המבטאות את הקשיים של החולה. למשל הוא עשוי למזוג מיץ אל תוך קערת המרק או למרוח חמאה על המפית. על מנת להתמודד עם מצבים אלו יש להגיש כל מנה בזמנה ובצירוף כלי האוכל הרלוונטיים. אין צורך בכלי אוכל נוספים אשר יגרמו להסחות דעת. השתמשו במפות שולחן בצבע אחיד וכלי הגשה בצבעים מנוגדים. אם השימוש בסכו“ם קשה מידי תוכלו להגיש אוכל אשר ניתן לאכול בעזרת האצבעות. כדאי גם לאכול יחדיו עם החולה על מנת לאפשר לו לחקות אתכם. הקפידו על תאורה ואווירה נינוחה ואל תדחקו במטופל לסיים. הקפידו גם על אוכל מוכר וקל לאכילה.
עצות כלליות לגבי אכילה ותזונה
- הקפידו על פשטות, אם קשה להשתמש בסכו“ם, תנו למטופל אוכל שניתן לאחוז באצבעות.
- היו מודעים להיסטוריית האכילה של המטופל על מנת לזהות שינויים.
- שימו לב לטמפרטורה של האוכל, חולים דמנטיים מתקשים לזהות את ההבדל בין חום וקור. כמו כן היזהרו מספלים רותחים אשר יכולים להישפך בקלות.
- אם אתם רואים אצל החולה הצטברות של אוכל מקולקל במקרר, החבאת מזון או אכילה בלתי סדירה, אלו הם סימנים שהוא הגיע לשלב בו הוא נזקק ליותר עזרה.
- אל תשכחו להשקות את המטופל בנוזלים, חולי דמנציה מאבדים את תחושת הצמא וחשוב להקפיד על שתייה באופן סדיר.
- הרגלי האכילה והבעיות שהחולה מתמודד איתם צפויים להשתנות ולהחמיר עם התקדמות המחלה.
