השילוב בין חירשות לדמנציה יכול להביא לניתוק מוחלט מהמשפחה, הקהילה והעולם הסובב
כולנו מכירים את בעיית הדמנציה והשלכותיה על יחסיו של המטופל עם העולם הסובב אותו. אך כאשר מדובר במטופל אשר בנוסף לדמנציה סובל מבעיה של חירשות, ההתמודדות עם הדמנציה יכולה להיות מורכבת ומסובכת עוד יותר, והשפעותיה של הדמנציה על המטופל קשות עוד יותר כבר מהשלבים המוקדמים של המחלה, כולל זיהוי המחלה.
הבעיה מתחילה בכך שמערכת השירותים הקיימת אינה ערוכה להתמודד עם חולי דמנציה הסובלים מחירשות, וזוהי בבחינת מקרה אשר נופל בין הכיסאות ואינו מקבל את הטיפול ההולם. במדינת ישראל נוכל לבחור מבחר אנשי מקצוע אשר יודעים להתמודד עם דמנציה, אך כאשר יש להעניק טיפול למטופל הסובל משתי הבעיות, מתעוררים קשיים רבים למצוא את הצוות הרפואי המנוסה בשני התחומים
הכול מתחיל בבדיקה
כאשר מתעוררים החשדות למחלה דמנטית, בדרך כלל בזכות ערנות של בני המשפחה אשר מבחינים בסימני שכחה ראשונים, יש לבצע אבחון רפואי המבוסס בעיקר על שיחה עם המטופל ומבחן מילולי. אם האדם מתקשה לבצע את הפעולות הבאות, אלו עשויים להיות תמרורי אזהרה ויש לפנות בהקדם אל הרופא על מנת לקבוע פגישה ולבצע את הבדיקה:
- מתקשה לזכור איזה יום היום.
- מתקשה לזכור אירועים שהתרחשו לאחרונה.
- מתקשה בארגון ארוחות, קניות או פעילויות.
- מתקשה בקבלת החלטות או פתרון בעיות.
- מתקשה בהערכת מרחק ועומק.
- מתקשה בשמירה על שיווי המשקל.
- מתקשה להחזיר דברים למקומם הנכון ובאופן כללי מאבד דברים.
- מתקשה לשבת ולצפות בטלוויזיה לאורך זמן.
- מתקשה להבדיל בין צבעים.
- שינויי התנהגות הכוללים: בלבול, תסכול, אי שקט ועצבנות, חרדה, כעס, עצבות וחוסר אמפתיה.
הערה חשובה: תסמינים שכאלו יכולים להעיד על דמנציה, אך הם יכולים להיות גם תוצאה של בעיות אחרות. מומלץ לרשום את כל התסמינים שהבחנתם בהם ולהביא את המידע בפני הרופא במהלך הפגישה.
אילו המטופל לא היה סובל מחירשות, הפרוצדורה יכלה להיות פשוטה. אך בעקבות החרשות יש צורך במתורגמן לשפת הסימנים. אנו מדברים על קשיים בעת ביצוע הבדיקה עצמה, וגם קשיים בכל התקשורת עם המטופל ומענה על שאלות במידה ואובחנה דמנציה. זוהי סיטואציה משנה חיים ומטלטלת מאוד והכרחי שהמטופל יבין את המתרחש ויוכל לשוחח בחופשיות עם הרופא. אם הסיטואציה הזו לא תנוהל בצורה הנכונה, הדבר רק יגביר את מצוקתו של החולה.
מהלך הבדיקה
כאשר בן משפחה קרוב מלווה את המטופל לפגישת האבחון מתנהלת שיחה עם שניהם. במהלך השיחה הרופא ישאל את בני המשפחה לגבי השינויים שהבחין בהם, מקרים של שכחה וכל ההתרחשויות הרלוונטיות. כמו גם בדיקה של רקע רפואי ושימוש בתרופות. במידה רבה האבחון הוא אבחון על דרך השלילה של בעיות אחרות.
אחד הכלים שבהם ישתמש הרופא הוא מבחן מיני מנטל, אשר נחשב לאחד הכלים המרכזיים באבחון אלצהיימר. המבחן כולל שאלות שונות לגבי התמצאות בזמן (מה התאריך, מהי העונה…), התמצאות במקום (באיזו מדינה אנו נמצאים…), יכולות חישוב, יכולות זיכרון, יכולות שליפה והעתקה של מבנה מורכב (למשל עיגול בתוך ריבוע).
על הרופא להבין ששפת החירשים היא ממש תרבות שונה, ויש להתאים את ניסוחי השאלות לשפת החירשים, אחרת הם עשויים להתקשות להבין את השאלות.
פגישה עם רופא ומטופל הסובל מדמנציה וחירשות
לצורך קיום הפגישה וניהול תקשורת יעלה יש צורך במתורגמן לשפת הסימנים אשר יבטיח שהמטופל יבין הכול ויכול לשאול כל שאלה ולקבל עליה את התשובה. מלבד הצורך במתורגמן לשפת הסימנים גם על הרופא להיות סבלני ומראש לקחת בחשבון שמשך הפגישה עשוי להתארך לפחות פי שתיים מפגישה עם מטופל אחר שאינו סובל מבעיות שמיעה.
טיפים לתקשורת נכונה עם המטופל
גם כאשר הרופא אינו דובר את שפת הסימנים ונעזרים במתורגמן, עדיין על הרופא להבין שאין מדובר במצב רגיל. על הרופא להיות מודע לנושא התקשורת עם כבדי שמיעה. להלן כמה טיפים בנושא:
הבעות פנים – הבעות הפנים הן חלק בלתי נפרד מהתקשורת של החירשים. שימוש לא נכון בהבעות פנים עשוי לגרום להרבה אי הבנות. יש להבין כי חירשים מודעים להבעות הפנים בצורה רחבה ועמוקה יותר מאשר אנשים ללא בעיות שמיעה. ועבורם כל אותם פוקר פייס והבעת פנים קפואה, או הימנעות מלנופף בידיים תוך כדי שיחה, עלולים להעצים ולגרום לקשיים נוספים בתקשורת.
המרחק הנכון – במהלך כל הפגישות של מטופל חירש עם רופא, ובנוכחות המתורגמן, על כולם להיות במרחק הישיבה הנכון; לא קרוב מידי ולא רחוק מידי, ולאפשר תקשורת בגובה העיניים.
קשר עין – אנשים שאינם סובלים מבעיות שמיעה, במקרה זה הרופא המטפל, אינם מודעים לתרבות השיחה של החירשים ואינם מבינים עד כמה חשובות מחוות קטנות. חשוב להבין שהתקשורת מתחילה לאחר שכולם יצרו קשר עין עם כולם. עבור אנשים שאינם חירשים זוהי אינה בעיה, ניתן לתקשר ללא קשר עין, אך עבור חירשים זה הכרחי. קשר עין נשמר לכל אורך השיחה על מנת לוודא שהם עוקבים. הנוכחות של מתורגמן אינה פותרת ומשחררת את הרופא מהקפדה על נורמות השיחה הללו.
להצביע – כאשר היינו ילדים לימדו אותנו שזה לא יפה להצביע על אנשים, אך בתקשורת של חירשים הדבר מקובל והכרחי. הצבעה על אנשים וחפצים היא חלק חשוב בתקשורת עם חירשים, ואיננה נחשבת לגסות רוח.
השגת תשומת הלב – כאשר רוצים את תשומת ליבו של אדם שומע, פשוט צריך לקרוא בשמו. עם חירשים צריך להשתמש בדרך אחרת, וזה בהחלט מקובל לגעת בכתף של אדם על מנת לקבל את תשומת לבו. ישנם גם דרכים נוספו כמו הבהוב האורות או נקישות על השולחן או הרצפה על מנת ליצור את הוויברציות שימשכו את תשומת הלב.
פגישות קבוצתיות – מכיוון שקשר עין הוא דבר חשוב בשיחה. ישיבה מעגלית היא צורת הישיבה המועדפת בקרב חירשים. כמו כן חשוב להקפיד על תאורה סדירה.
אימוץ של נורמות התנהגות המבוססות על ההבנה של הצרכים המיוחדים של החירשים הוא המפתח לאבחון ובעקבותיו טיפול נכון.
