הסביבה היא בעלת השפעה גדולה על חולה הדמנציה והטיפול בו, ולכן חשוב להעניק את תשומת הלב הראויה לצורך יצירת סביבה טיפולית ידידותית עבור החולה. במאמר זה נדבר על העקרונות החשובים והשינויים הפשוטים שעלינו לעשות, בין אם זה בבית בין אם זה בסביבה אחרת בה ניתן הטיפול.
חולי דמנציה מתמודדים עם העולם בצורה שונה מאחרים; עבורם העולם נראה מבלבל, קשה להתמצאות ואף מגביל ומסוכן. עלינו לעשות ככל שביכולתנו על מנת ליצור עבור החולה סביבה מתאימה. בעזרת קצת מחשבה, ובעיקר מודעות לצרכים האמתיים, אנו יכולים ליצור עבור החולה את הסביבה אשר תאפשר לו לשמור על יכולותיו ולחיות חיים בעלי משמעות עד כמה שניתן, למרות המגבלות. עלינו ליצור עבורו סביבה נגישה ובטוחה אשר לוקחת בחשבון את מוגבלויותיו ואת הצורה שבה החולה רואה את העולם.
הרעיונות אשר אנו מביאים בפניכם מבוססים על עבודת מחקר אשר בוצעה על ידי חוקרים באוניברסיטת וולגונג אשר באוסטרליה. החוקרים התבססו על מחקרים קיימים וספרות מקצועית, ושאבו מתוכם את המסקנות לצורך קביעת קווים מנחים לצורך יצירת סביבה טיפולית אשר ממקסמת את יכולות הפעולה ורווחתם של המטופלים.
עשרת הקווים המנחים לסביבה ידידותית
לצורך הכנת סביבה ידידותית לחולים דמנטיים החוקרים התוו 10 עקרונות מנחים שאותם יש ליישם:
- הפחתת סיכונים בצורה בלתי פולשנית – חולי דמנציה זקוקים לסביבה פנימית וחיצונית בטוחה וקלה לתנועה, זאת על מנת לאפשר להם את החופש המקסימלי למרות המגבלות שיוצרת המחלה. אנו משתמשים במושג הפחתת סיכונים בלתי פולשנית מכיוון שאמצעי זהירות מגבילים מידי עלולים להשיג את התוצאות ההפוכות וליצור פחד ותסכול.
- לתכנן על פי קנה מידה אנושי – קנה המידה של המבנה משפיע על התחושות והרגשות של חולי הדמנציה ובסופו של דבר משפיע על תפקודו. סביבה גדולה מידי עם יותר מידי אפשרויות בחירה עשויה להרתיע את החולה. קחו בחשבון את מספר האנשים שהחולה נתקל בהם, גודל הבניין וגודלם של פרטים שונים כמו חדר, החלונות והדלתות; כל אלו הם בעלי משמעות רבה.
- לאפשר לחולה/לאובייקטים לראות ולהיראות – חשוב מאוד שזו תהיה סביבה המובנת בקלות, אחרת הדבר עשוי לעורר בלבול. החולים צריכים לדעת בבירור היכן הם נמצאים, מאיזה כיוון הגיעו ומה ימצאו בכל מקום. לכן חשוב להקפיד ככל הניתן על נראות מכל כיוון אפשרי, למשל פחות דלתות ויותר חלונות ופתחים קבועים.
- להפחית גירוי שאינו מועיל – חולה דמנציה מתקשה לסנן את הגירויים מהסביבה ועודף גירויים עשוי לגרום לו למצוקה. בין אם זה גירוי חזותי או גירוי שמיעתי, אם הוא אינו נחוץ, עלינו לעשות הכל על מנת להימנע ממנו או להפחיתו.
- למקסם גירויים מועילים – בניגוד לגירוים מיותרים אשר מפריעים לחולה, ישנם גירויים אשר מסייעים בהתמצאות ומפחיתים את הבלבול. אלו הם הגירויים אשר אותם נרצה למקסם.
- לתמוך בתנועה ובמעורבות – חשוב ליצור מסלול מוגדר היטב אשר יעניק לחולה כיוון ויאפשר הליכה בטוחה. מכשולים ונקודות החלטה מורכבות (כמו למשל ריבוי דלתות) אינם ממסייעים. נניח והחולה רוצה ללכת מחדר השינה לשירותים, אנו לא רוצים שיצטרך לחפש את השירותים ולבחור בין דלתות שונות. הכל צריך להיות קל ופשוט.
למשל שלט עם ציור או תמונה על דלת השירותים יכול להועיל מאוד. - ליצור סביבה מוכרת – חולי דמנציה זקוקים לסביבה מוכרת. לחולי דמנציה ישנה נטייה לזכור טוב יותר את העבר ולכן אנו יכולים לעשות זאת באמצעות שילוב חפצים מעברו של החולה. יש להכיר את הרקע האישי של החולה וליצור סביבה מוכרת ומותאמת אישית.
- ליצור סביבה המאפשרת גם להיות לבד וגם להיות במחיצת אחרים – כמו לכל אחד מאתנו, גם לחולי הדמנציה הזכות לבחור מתי הם רוצים לשבת לבד עם עצמם ומתי ירצו לבלות עם אחרים. לכן יש לתכנן את החללים בצורה אשר תאפשר זאת – מקום להיות לבד, מקום לשיחה עם אדם אחד או שניים ומקום לקבוצות יותר גדולות.
- לאפשר קשר עם הקהילה- אם לא נזכיר להם, באמצעות יצירת סביבה הולמת, חולי הדמנציה עשויים לאבד את תחושת הזהות שלהם. מפגשים תכופים עם חברים וקרובים מסייעים להם לשמר זאת. יש לספק להם סביבה אשר מחברת אותם אל הקהילה ואינה מנתקת אותם. חשוב שבקלות יוכלו ליצור אינטראקציות עם הקהילה.
- סגנון חיים עם חזון – החיים של חולי הדמנציה אינם רק לאכול ולישון. עלינו לספק להם סביבה אשר תאפשר להם לחיות חיים בעלי משמעות. אם מדובר במוסד טיפולי יש לקחת זאת בחשבון. מקומות מסוימים ישימו דגש על עצמאות בפעולות היום יום ויאפשרו לחולים אפילו לבלות; מקומות אחרים יטפלו בכל הצרכים הבסיסים וישימו את הדגש על פעולות פנאי. צריך לחשוב על חזון הטיפול וליישם אותו בתכנון המבנה.
בין אם מדובר בבית, או כל סביבה טיפולית אחרת, אלו הם עשרת העקרונות המנחים. הם מתאימים לארגון הבית כפי שהם מתאימים לארגון בית חולים. על מנת שהעקרונות יהיו ברורים נסביר אותם באמצעות דוגמה:
כיצד נארגן את חדר הרחצה על פי העקרונות הללו
הפחתת סיכונים בצורה בלתי פולשנית:
- יש לוודא שכל ידיות האחיזה הבטיחותיות מקובעות היטב.
- יש לוודא שהרצפה או כל סוג אחר של משטח הם מסוג המונע החלקה.
- יש להיעזר בידית מים חופשית על מנת להקל על הרחצה.
- יש לשמור על דלת פתוחה ולהקפיד על מעבר ברור בין המיטה לחדר הרחצה/שירותים.
- וודאו שאין סכנה שהחולה ינעל את עצמו מבפנים ולא תוכלו לסייע לו במקרה שנפל.
- יש לעצב את חדר הרחצה בצורה נעימה, מזמינה ובטוחה. השתמשו בצבעים חמים אשר יהפכו את המקום לנעים וחמים.
לאפשר לאנשים לראות ולהיראות :
- השתמשו במושבי אסלה בצבעים בולטים ומנוגדים לצבע האסלה על מנת שהחולה יוכל לראות אותם בבירור.
- וודאו שידיות האחיזה הבטיחותיות הן בצבע מנוגד ביחד לקיר.
- וודאו שידית הדלת בולטת וניתן למצוא אותה בקלות, גם כן באמצעות שימוש בצבע מנוגד.
הפחיתו גירוי שאינו מועיל:
- עבור חולי דמנציה הברק וההשתקפות מהמראה עשויים להיראות מפחידים, תוכלו להסירן או לכסות אותן עם עם כיסוי המשתלב עם צבע הרקע.
אופטימיזציה של גירוי מועיל:
- הקפידו על תאורה אחידה ורמת אור של לפחות 300 לוקס.
- וודאו שכל העזרים השימושיים נמצאים במקום גלוי ובולטים לעין, כמו לדוגמה הסבון או מברשת השיניים.
אפשרו תנועה ומעורבות :
- הקלו על ההליכה לשירותים בלילה באמצעות התקנת תאורה המופעלת על ידי חיישן תנועה.
- וודאו כי חדר השירותים נראה לעין מהמיטה וניתן למצוא בקלות את הדרך.
