מידע ורעיונות למטפלים, לבני משפחה ולחברים.
מחלת האלצהיימר היא בעלת השלכות גם על סביבת החולה, כלומר המשפחה המטפלת והמעגל החברתי שלו. במאמר זה נדבר על הבית ונציע מידע ורעיונות אשר יסייעו למטפלים, המשפחה והחברים להתמודד עם השינויים ביכולת ההבנה והתפקוד של המטופל, לאור הצורך בהמשך שמירה על חיים אקטיביים ובעלי משמעות.
מחלת האלצהיימר אמנם פוגעת בתפקוד, אך הצורך באיכות חיים עדיין קיים. הבעיה היא שעם התקדמות הדמנציה, ואולי גם בשילוב מחלות אחרות האופייניות לגיל מבוגר וגם כן פוגעות בתפקוד, היכולות של החולה פוחתת והוא הופך להיות יותר ויותר תלוי בסביבה. לכן על המשפחה והחברים, וכמובן המטפלים לעזור לסייע ולעשות ככל אשר ביכולתם על מנת לאפשר למטופל להמשיך לעסוק בפעילויות שהוא אוהב, זה חשוב מאוד עבורו.
ישנם רבים אשר למרות אבחון מחלת האלצהיימר, עדיין מצליחים לשמור על שגרה ופעילויות שהן בעלות משמעות עבורם. כמובן שלצורך כך הם נאלצים לנקוט באסטרטגיות שונות, כמו למשל שמירה על שגרה קבועה, תזכורות ועזרה מסוגים שונים, אמצעי זהירות וכו‘. זה אמנם נהיה יותר קשה עם הזמן, אך הם לא מוותרים על התחביבים ותחומי העניין שלהם.
חולים דמנטיים זקוקים לעזרה של הסביבה, לאו דווקא לצורך ביצוע הפעולות, אלא גם בשביל למצוא את הדרכים שיעזרו להם להמשיך בשגרה ולעסוק בדברים שהם אוהבים. מסיבה זו התמיכה מהסביבה הקרובה היא חשובה מאוד – מטפלים, משפחה, חברים קרובים וקולגות לעבודה. עזרה זו תאפשר להם, החולים, להמשיך לחיות חיים בעלי משמעות. אז כיצד נוכל לעזור לחולי דמנציה להמשיך ליהנות מהדברים שהם אוהבים?
ברמת העיקרון עלינו להבין שחולי דמנציה זקוקים לפעילויות אשר יאפשרו להם להמשיך לבטא את כישוריהם; פעולות אשר יפצו על אבדן היכולות; פעולות אשר ישפרו את ההערכה העצמית ויעניקו להם העצמה אישית; פעילויות אשר יגרו את המוח, יאטו את התנוונותו ויאפשרו להם ללמוד דברים חדשים; פעילויות אשר יאפשרו להם ליהנות ולחוות סיפוק ופעילויות אשר יתרמו לאינטראקציה החברתיות.
כל אדם הוא שונה ומיוחד ועלינו להכיר את האדם וסגנון החיים שלו על מנת לעזור לו ועל מנת למצוא את הפעילויות המתאימות עבורו – עלינו לדעת במה הוא עבד, מהן התחביבים שלו ומהן היכולות שלו; מהם תחומי העניין שלו, מסלול חייו וכו‘. אלו הם הדברים אשר מייחדים את האדם, אלו הם הדברים שאליהם נרצה להתחבר.
כיצד אפשר לעזור?
כדאי מאוד לחפש כיצד החולה יכול לסייע בבית, זה חשוב מאוד על מנת שלא ירגיש חסר ערך. מכיוון שהוא מתקשה לבצע את הפעולות אנו יכולים לגלות חוסר סבלנות, אך אלינו להיות זהירים מאוד בנושא ולהבין שחשוב לגרום לחולה להאמין ביכולותיו. הוא יכול לעזור בעבודות ניקיון בבית או בגינה, פעולות תחזוקה שונות וקלות, ועוד מגוון פעילויות בבית אשר גם יעסיקו את החולה וגם יגרמו לחיזוק ההערכה העצמית שלו. אך לא לשכוח שיש גם צורך בפעילויות אשר תורמות להנאה ומסייעות להירגע.
לכל אחד יש את התחביבים שלו ותחומי העניין האישיים, אלו הם הדברים אשר רצוי לעודד – למשל אצל אחד זה ציור, אצל אחר זו נגינה. וכדאי גם שתהיה בכל זה פעילות חברתית. בשורה התחתונה עלינו להבין שכל העניין הוא ברגע עצמו. חולי האלצהיימר חיים את הרגע – יתכן שהחולה לא יזכור אחר כך היכן הוא היה, אך רגע ההנאה עצמו הוא מה שחשוב עבורו.
החולה עשוי להתקשות בפעולות שונות, כל פעולה תיקח לו זמן וחשוב לתת לו את הזמן והמרחב על מנת לבצע את הדברים בקצב שלו. הדבר היחיד אשר תוכלו לעשות זה להפוך את הפעולות לפשוטות; לפרק כל משימה לשלבים ולא לתת הוראות מורכבות – הכל בצעדים קטנים.
חשוב גם שתדאגו לסביבה בטוחה ומתאימה לצורך אותן הפעילויות; סביבה נקייה ממכשולים והסחות דעת; סביבה עם תאורה טובה וללא צללים; ישיבה נוחה וכו‘.
נסו להתאים את הפעילויות לסדר היום הטבעי של המטופל. בוודאי תוכלו להבחין בשעות בהן החולה נמצא בשיאו, ושעות בהן הוא עייף ופחות מרוכז. למשל אצל רבים שעות הבוקר יכולות להיות הזדמנות טובה להליכה בחוץ, אצל אחרים אתם יכולים לראות חוסר מנוחה בשעות אחר הצהריים ועבורם זו דווקא תהיה שעה טובה להליכה.
חפשו אחר דברים המעוררים רגשות חיוביים. לפעמים זה המגע והנוכחות של תינוקות, אצל אחרים בעלי חיים, תמונות מהעבר, שירים אהובים וחפצים בעלי משמעות.
כדאי מאוד ליצור עבור המטופל חוויה חושית – עיסוי הידיים, הצוואר והרגליים; הברשת השיער. פרחים ריחניים או שמנים ארומטיים, ליטוף בעלי חיים וגירויים דומים יכולים מאוד לעזור.
מה לא לעשות
משימות אשר יוצרות לחץ ואפילו אכזבה ותחושות כישלון וחוסר מסוגלות הן בדיוק הדברים שמהם תרצו להימנע. שימו לב שלפעמים מתוך ניסיון לעזור ולספק את החולה, אתם מגזימים – מצד אחד תרצו לשלב את החולה בפעילויות, אך מצד שני יותר מידי תנועה ויותר מידי אנשים , יותר מידי גירוים ויותר מידי רעש יכולים להשיג את התוצאות ההפוכות.
לסיום אנו ממליצים להקפיד על עקביות ולא לוותר. כדאי להכין תכנית פעילויות אותן תוכלו לחלוק עם מספר אנשים העוסקים בטיפול. כך תוכלו להבטיח פעילויות עקביות. במשך הזמן תוכלו ללמוד אלו פעילויות מסייעות להרגיע את החולה. המחלה מביאה איתה אתגרים רבים, ואולי לפעמים תעשו טעויות. אך חשוב שלא תוותרו ואל תגרמו לחולה להרגיש כישלון או חסר הערכה עצמית. תמיד עודדו אותו להמשיך לנסות, להמשיך להיות פעיל. כך תוכלו לתרום להרגשתו הטובה ולבריאותו. שימו לבכם זה חלק קריטי במניעת הדרדרות המחלה, התכנסות פנימית וייאוש הם מרכיב עיקרי בהידרדרות חולים נסו למנוע זאת ככל האפשר.
