מחלת האלצהיימר, כמו גם מחלות דמנטיות אחרות גורמות לשינוי התנהגות אשר יכולים להתבטא בצורות שונות, מחרדה ודיכאון ועד להתנהגויות תוקפניות. ההתמודדות עם שינוי ההתנהגות קשה לא רק לחולים, אלא גם למשפחות ולמטפלים; אלו נדרשים להתמודד עם תופעות רבות אשר גורמות להם ללחצים נפשיים. בפרקים הבאים נעסוק בכל הסוגים השונים של שינויי ההתנהגות, מה גורם להן וכיצד להתמודד איתן.
פרק שני — התנהגות נסערת
במסגרת שינויי ההתנהגות בקרב חולי הדמנציה אנו עשויים להיתקל גם בהתנהגות נסערת, התנהגות אשר ניתן להגדיר אותה כסימני עצבנות ללא תגובה אגרסיבית. אבל מצד שני התנהגות נסערת עלולה להפוך בהמשך גם לתגובה אגרסיבית. לדוגמה החולה יכול לדבר כל הזמן ולחזור על מילים וביטויים, לפרוץ בבכי ואף לצרוח ולקלל ולחזור על שאלות שוב ושוב. התנהגויות אלו יכולות להיות הצורה של החולה לבטא מצוקות שונות ועלינו לתת מענה לאותן המצוקות ולא לצורה שבה החולה מבטא אותן.
מה גורם להתנהגות נסערת? ישנם גורמים שונים לשינויי ההתנהגות, ואצל כל חולה יכולות להיות סיבות אחרות אשר מעוררות את ההתנהגות. בגדול ניתן לסווג אותן לסיבות הקשורות לשינויים אשר מתרחשים במוח ולסיבות הקשורות לגורמים סביבתיים ונסיבתיים.
חשוב שנבין את הסיבות; תמיד כאשר ישנם שינויי התנהגות חשוב שנבין את הגורמים אשר מעוררים אותם. כאשר המטפלים ובני המשפחה יכולים לזהות את הגורמים המעוררים את שינוי התנהגות, הם בעצם יכולים להימנע משינויי ההתנהגות ולנהל את הטיפול בשליטה טובה יותר לרווחת כולם.
הסיבות השכיחות להתנהגות נסערת יכולות להיות:
סיבות בריאותיות — עייפות ושיבושים בדפוסי השינה; בעיות פיזיות הגורמות לאי נוחות כמו כאבים, חום, עצירות או מחלה אחרת; אבדן שליטה כתוצאה מהשינויים הפיזיים המתחוללים במוח; תופעות לוואי של תרופות; ליקויי ראייה ושמיעה אשר משבשים את תפיסת המציאות; הזיות.
התנהגות מתגוננת — הפגיעה ביכולות והתלות באחרים, אשר במקרים רבים גולשת לפרטיות ולאינטימיות של החולה, כמו למשל עזרה בעשיית צרכים או מקלחת, עשויה לגרום להם להיכנס לעמדת התגוננות והדבר עשוי להתבטא בהתנהגות נסערת.
תחושת כישלון — חוסר היכולת להתמודד עם משימות היום יום גורם לחולה לחץ ותחושה של כישלון.
חוסר הבנה — חולי דמנציה בקלות עשויים להרגיש מבולבלים ולא להבין מה מתרחש, דבר אשר גורם לסטרס ולפעמים גם מודעות ליכולותיהן המתדרדרות ומביא אותם שוב לחוות את תחושת הכישלון.
פחד — חוסר היכולת לזהות אנשים ומקומות גורם לפחד אצל החולה. מצבים שבהם הוא אינו מזהה אנשים בסביבתו הקרובה, כולל בביתו, יוצרים פחד. זה עשוי גם לכלול זיכרונות מעוררי פחד מהעבר הרחוק.
צורך בתשומת לב — בדומה לילדים חולי הדמנציה מתקשים להביע בצורה מילולית שעמום, מצוקה ותחושות שונות, ולכן הם עשויים להגיב בהתנהגות נסערת.
כיצד נמנע מהתנהגות נסערת?
תמיד נרצה למנוע את ההתפרצויות וההתנהגויות האגרסיביות, ולכן כאשר הן מתרחשות נרצה להבין מה הסיבה. לא תמיד ניתן להבין בבירור, אך להלן כמה דברים אשר תוכלו לעשות על מנת למנוע או להפחית את המקרים:
- התייעצו עם הרופא המטפל, הוא יכול לזהות סימני מחלה וכאב, או להיות מודע להשפעות תרופתיות אשר יכולות לגרום לתופעות אלו. רופא העוסק בתחום הטיפול בחולים דמנטיים הוא בעל ניסיון ויכול להעניק עצות טובות.
- התנהגות נסערת יכולה להיות תסמין של דיכאון. אם ישנו חשש לדיכאון התייעצו עם הרופא. חשוב לבדוק את הסיבות לדיכאון ולהעניק את הטיפול הנכון.
- נסו לשים לב לסימנים מקדימים אשר גורמים להתנהגות נסערת ובהתאם לסימנים מצאו את האסטרטגיות למנוע זאת.
- נסו להפחית את הדרישות שאתם מעמיסים על החולה, אבל יחד עם זאת לאפשר לו לתרום בבית ולהרגיש בעל ערך עצמי.
- הקפידו על שגרה קבועה ורגועה.
- בכל פעילות הקדישו זמן על מנת להסביר לחולה מה מתרחש. עשו זאת בסבלנות, עדינות ופשטות; כלומר ללא הסברים מורכבים.
- הימנעו מלהתעמת עם החולה, הסחת הדעת היא האסטרטגיה הטובה ביותר.
- וודאו שהחולה מרגיש בנוח מבחינה פיזית ואין דבר אשר מציק לו.
- וודאו שיש לו מספיק פעילויות בעלות משמעות והוא לא משתעמם.
לא תמיד ניתן למנוע את ההתנהגות הנסערת, אל תאשימו את עצמכם אם לא הצלחתם. אם המטופל הופך לנסער, פשוט התרכזו בהתמודדות עם המצב בצורה רגועה ואפקטיבית על מנת לאפשר לו להירגע בצורה המהירה ביותר.
התמודדות עם התנהגות נסערת
במידה ואתם מבחינים באותם דפוסי התנהגות נסערת, חשוב שתישארו רגועים ושמרו על טון רגוע. אין תועלת בעימות מול חולה אשר חוזר על אותן השאלות. מוטב לנסות להסיח את דעתו, למשל באמצעות הזמנתו לכוס תה או פעילות אחרת. לפעמים מענה סבלני לכל השאלות עוזר, ולפעמים התעלמות — עליכם למצוא את מה שעובד במקרה שלכם. במידה והשאלות חוזרות על עצמן, נסו להבין מה עומד מאחורי השאלות, יתכן שישנו צורך או כוונה שהחולה אינו מצליח לבטא בצורה מילולית.
