מחלת האלצהיימר, כמו גם מחלות דמנטיות אחרות גורמות לשינוי התנהגות אשר יכולים להתבטא בצורות שונות, מחרדה ודיכאון ועד להתנהגויות תוקפניות. ההתמודדות עם שינוי ההתנהגות קשה לא רק לחולים, אלא גם למשפחות ולמטפלים; אלו נדרשים להתמודד עם תופעות רבות אשר גורמות להם ללחצים נפשיים. בפרקים הבאים נעסוק בכל הסוגים השונים של שינויי ההתנהגות, מה גורם להן וכיצד להתמודד איתן.
פרק ראשון — התנהגויות אגרסיביות
במסגרת שינויי ההתנהגות של חולים דמנטיים אנו עשויים להיתקל בצורות שונות של התנהגות אגרסיבית. זה עשוי לכלול עלבונות ותקיפה מילולית, איומים, אלימות פיזית כלפי אדם אחר ופגיעה ברכוש.
מה גורם להתנהגות זו?
כל חולה דמנציה הוא מקרה בפני עצמו המתמודד עם נסיבות שונות ומגיב אליהן בצורה אחרת. המקור לשינויי ההתנהגות יכול להיות תוצאה של שינויים בפעילות המוחית ואלו הם תוצאה ישירה של המחלה, אך גם תגובות לגורמים סביבתיים הן אלו אשר עשויות לעורר את פרצי האגרסיביות. למשל כאשר החולה עייף או שאינו חש בטוב, או כאשר הוא מתבקש להתמודד עם משימה מורכבת מידי עבורו; אלו עשויים לעורר התפרצויות בעלות מאפיינים אגרסיביים.
להבין את הסיבה
כאשר אנו נתקלים בהתנהגויות בלתי רצויות, כמו במקרה של התנהגות אגרסיבית, עלינו להבין מדוע החולה הדמנטי מתנהג בצורה זו. זה חשוב לא רק מכיוון שאנו רוצים למנוע זאת, אלא גם בגלל שיתכן שזהו האופן שבו החולה מביע מצוקה ואנו רוצים לזהות מה מציק לו. כאשר המטפל, או בני המשפחה, יכולים לזהות את הגורם אשר מעורר את התגובה האגרסיבית, יהיה להם קל יותר למנוע את ההתרחשות בשנית. ישנם כמה גורמים שכיחים אשר עשויים לעורר את שינויי ההתנהגות :
בעיות בריאותיות — עייפות ושיבושים בדפוסי השינה; בעיות פיזיות הגורמות לאי נוחות כמו כאבים, חום, עצירות או מחלה אחרת; אבדן שליטה כתוצאה מהשינויים הפיזיים המתחוללים במוח; תופעות לוואי של תרופות; ליקויי ראייה ושמיעה אשר משבשים את תפיסת המציאות; הזיות.
התנהגות מתגוננת — הפגיעה התפקודית יכולה לגרום למצבים לא נעימים אשר מביכים ואף משפילים את החולה, ובכך מעוררות את ההתנהגות האגרסיבית. למשל הצורך בעזרה בעת המקלחת גורם לחולים לחוות את אי הנעימות הכרוכה בפגיעה בעצמאותם ופרטיותם.
תחושת כישלון — חוסר היכולת להתמודד עם פעילויות היום יום והדברים שהיו רגילים לעשות בעבר עשוי לגרום למטופלים לתחושת כישלון.
חוסר הבנה — חולי דמנציה בקלות עשויים להרגיש מבולבלים ולא להבין מה מתרחש, דבר אשר גורם לסטרס, לפעמים גם מודעות ליכולותיהן המתדרדרות מביא אותם שוב לחוות את תחושת הכישלון.
פחד — חולי דמנציה עשויים לחוות סוגים שונים של פחד. זה יכול להיות כאשר הם מזהים מקומות ואנשים אשר אמורים להיות מוכרים עבורם. הדבר עשוי לגרום להם לחפש אחר אותם המקומות המוכרים מעברם. הם גם עשויים להיזכר ברגעי פחד משלבים מוקדמים יותר בחייהם.
צורך בתשומת לב — הדמנציה פוגעת ביכולת התקשורת והתנהגויות אגרסיביות יכולות להיות הצורה של החולה לבטא שעמום או צרכים אחרים.
כיצד נמנע התנהגויות אגרסיביות?
תמיד נרצה למנוע את ההתפרצויות וההתנהגויות האגרסיביות, ולכן כאשר הן מתרחשות נרצה להבין מה הסיבה. לא תמיד ניתן להבין בבירור, אך להלן כמה דברים אשר תוכלו לעשות על מנת למנוע או להפחית את המקרים:
- התייעצו עם הרופא המטפל, הוא יכול לזהות סימני מחלה וכאב, או להיות מודע להשפעות תרופתיות אשר יכולות לגרום לתופעות אלו. רופא העוסק בתחום הטיפול בחולים דמנטיים הוא בעל ניסיון ויכול להעניק עצות טובות.
- נסו לשים לב לסימנים מקדימים אשר הופכים להתפרצות אגרסיבית.
- נסו להפחית את הדרישות שאתם מעמיסים על החולה.
- נסו לנטרל כל גורם אפשרי לסטרס.
- הקפידו על שגרה קבועה ורגועה.
- שמרו על סביבה קבועה ללא שינויים.
- בכל פעילות הקדישו זמן על מנת להסביר לחולה מה מתרחש. עשו זאת בסבלנות, עדינות ופשטות; כלומר ללא הסברים מורכבים.
- הימנעו מעימות עם החולה. למשל אם החולה מתפרץ בהאשמות, אין צורך לענות לו. הסחת הדעת היא האסטרטגיה הטובה ביותר.
- וודאו שנוח לחולה. למשל האם הוא יושב בנוח, האם טמפרטורת החדר נעימה, האם הנעליים שהוא נועל אינן לוחצות מידי.
- וודאו שיש לו מספיק פעילויות והוא לא משתעמם.
כיצד תתמודדו עם התפרצות אגרסיבית?
מניעה היא האסטרטגיה הטובה ביותר, אך עדיין נשאלת השאלה כיצד להתנהג באותם הרגעים שבהם ישנה התנהגות אגרסיבית. כאשר זה קורה חשוב לשמור על קור רוח ולדבר בקול רגוע, אינכם רוצים להוסיף שמן למדורה. במקום להתייחס להתנהגות עצמה, נסו להתייחס לגורם אשר עורר אותה. נסו להסיח את הדעת, למשל תוכלו לעשות זאת באמצעות הזמנה לפעילות משותפת (אולי נצא להליכה יחדיו…).
במידה ואתם מרגישים סכנה פיזית פשוט שמרו על מרחק. אל תנסו להשתלט על האדם בצורה פיזית, להוציא מקרים קיצוניים שבהם אין שום ברירה אחרת, פשוט הניחו לו עד שיירגע. אם ישנה סכנה של ממש עבורכם, חשוב שיהיה חדר עם טלפון שתוכלו להסתגר בו.
אם יש לכם אסטרטגיה מוצלחת להרגעת המצב אשר מתבססת על הניסיון שלכם בעבודה מול החולה, וודאו שגם אחרים נוקטים באותה הגישה.
במסגרת ההתמודדות, כדאי גם שתזכרו שזוהי אינה אשמתו של החולה. התנהגויות אלו יכולות להיות קשות מבחינה נפשית למטפל ולמשפחה, אך יש לקחת אותן בפרופורציה הנכונה. גם אתם זקוקים מידי פעם להפסקה על מנת להירגע ולטפל בעצמכם; אתם בהחלט יכולים להיעזר באנשי מקצוע ואפילו קבוצות תמיכה בהן תוכלו לדבר ולפרוק את הרגשות והתחושות שלכם.
