מחלת האלצהיימר גורמת לפגיעה מוחית, פגיעה המביאה איתה מגוון של שינויים התנהגותיים וירידה ביכולות ובתפקוד האישי, כולל קשים ביצוע פעולות היום יום הפשוטות ביותר. למחלה ישנה התקדמות פרוגרסיבית אשר משמעותה הופעה הדרגתית של סימפטומים והתגברותם עד להפיכתו של החולה לתלותי לחלוטין באחרים, ובשלבים האחרונים של המחלה הוא הופך לתשוש נפש.
בין הסימפטומים של המחלה ניתן להזכיר אבדן זיכרון לטווח הקצר; פגיעה בהתמצאות וכושר שיפוט לקוי. הסימפטומים הללו יוצרים בעיה קשה בכל הנוגע לזהירות בדרכים. כולנו יודעים כמה חשוב להיות זהירים כאשר אנו מתנהלים בדרכים, בין אם זה בנהיגה ובין אם זה בתור הולכי רגל. המשמעות של זהירות בדרכים היא להיות ערניים ולהפעיל שיקול דעת, כמו גם לקבל החלטות מהירות. כל אלו הופכים להיות בעייתיים מאוד כאשר מדובר בחולי אלצהיימר.
נהיגה ואלצהיימר
כאשר מתגברים הסימפטומים של המחלה, מגיע גם הרגע שבו צריך לוותר על הנהיגה, דבר אשר עשוי להיות סוגיה בפני עצמה. אחת הבעיות היא שהחולה אינו מודע לפגיעה ביכולת הנהיגה שלו ולהתכחש אל הסימנים ובכך לסרב לקבל את ההחלטה הנכונה. לכן האחריות היא גם על המשפחה והמטפלים, הם צריכים לשים לב למצב ולירידה ביכולות. במידת הצורך עליהם לשוחח עם החולה על הבעיה, תוך כדי הפעלת הרגישות הנכונה. בסופו של דבר איננו רוצים שהחולה יסכן אף אחד, לא את עצמו ולא אחרים בכביש.
סימנים שיכולים להראות על כך שישנה בעיה הם: צפירות של נהגים אחרים במהלך הנהיגה; איבוד הדרך; תאונות קלות; התעלמות מתמרורים וחוקי תנועה; נסיעה אטית מדי או מהירה מידי; בלבול בתפעול הרכב והימנעות מנהיגה בתנאים מסוימים. מומלץ שאדם נוסף יצטרף לנסיעות על מנת לבחון האם הגענו למצב שיש להפסיק לנהוג.
ומה לגבי הולכי רגל
גם עבור הולכי הרגל ישנן סכנות, אך לפחות פוטנציאל הפגיעה באחרים הוא קטן יותר. כמו כן אנו יכולים לקוות שהנהגים המבחינים באדם מבוגר לצד הכביש יורידו את הרגל מהגז וינהגו במשנה זהירות.
אך הבלבול, השכחה, חוסר ההתמצאות, הקושי בזיהוי אובייקטים וכו‘, יכולים להפוך גם את ההליכה באזורים סואנים, בהם יש צורך לחצות כבישים, לדבר מסוכן. החולים עשויים להיות פחות ערניים לסיכונים. לכן ככל שמחמירים הסימפטומים מוטב שהחולים יישארו בסביבה הקרובה לבית ויצאו לטייל במקומות בטוחים שאינם דורשים חציית אזורים סואנים ככל שאפשר.
לצערנו הרב אין עזרים טכנולוגיים אשר יכולים לסייע באופן ישיר להתמודדות עם נושא הזהירות בדרכים ועיקר האחריות היא על המטפלים בחולי האלצהיימר. אך ישנם עזרים מבוססי GPS אשר יכולים לעזור באיתור החולה ובתקשורת איתו. עזרים אלו יכולים לסייע למצוא את החולה ולהפחית את החשיפה שלו לגורמי הסיכון שבדרכים.
